רפורמה במחלוקת

רפורמת המס הענקית של דונלד טראמפ, בהיקף של 1.5 טריליון דולר, הושלמה ונחתמה בידי הנשיא ימים אחדים לפני סיומה של השנה. במרכז הרפורמה: הפחתות מס ניכרות לחברות – וגם לאנשי מעמד הביניים והמעמד הנמוך. הרפובליקנים טוענים שהפחתות אלו יאיצו את הפעילות הכלכלית ובסופו של דבר גם יממנו את עצמן וגם יביאו להגדלת הפעילות. הדמוקרטים טוענים שמדובר ביצירת גרעון נוסף של טריליון דולר ובפגיעה בשכבות החלשות לטובת השכבות החזקות אליהן משתייכים טראמפ ורבים מהשרים בממשלתו.

בעמודים הבאים נסקור את עיקרי הרפורמה ונביא כמה ממאמרי הפרשנות עליה שפורסמו בעיתונים מרכזיים בארה"ב. חייבים לזכור, כי אין לנתק את הרפורמה מהוויכוח הפוליטי בכלל ומהיריבות הקשה בין טראמפ לבין רוב אמצעי התקשורת. עשינו ניסיון למצוא מגוון של דעות ולבחור כותבים שנראה על פניו שדעתם היא מקצועית בלבד.

עיקרי הרפורמה

מס הכנסה ליחידים. מדרגות המס שונו ל¯10%, 12%, 22%, 24%, 32%, 35% ו¯37%. השינוי המרכזי הוא בהפחתת המס השולי המירבי העומד כיום על 39.6% וריווח של המדרגות. ההפחתות הללו יפקעו בשנת 2026.
מס חברות. המס יורד השנה משיעור מירבי של 35% כיום ל¯21% בלבד, ובכך תשתווה ארה"ב למקובל ברוב המדינות המפותחות. הפחתה זו אמורה להיות בתוקף ללא הגבלת זמן.
מס רווחי הון. רווחים שנוצרו על נכסים שהוחזקו למעלה משנה ימשיכו להיות חייבים במס מירבי של 20%, אך המדרגות יותאמו לאלו של מס ההכנסה.
החזרת כספים לארה"ב. רווחים של חברות אמריקניות המוחזקים בחו"ל יחויבו במס של 15.5% בלבד עם העברתם לארה"ב, לעומת 37% עד הרפורמה ו¯21% במס החברות החדש.
הוצאות מוכרות. יחידים יוכלו לנכות מדי שנה לפחות 12,000 דולר, ראשי תא משפחתי יוכלו לנקות 18,000 דולר וזוגות נשואים המגישים דוח מאוחד – 24,000 דולר (זאת לעומת 6,500 דולר, 9,550 דולר ו¯13,000 דולר בהתאמה). לעומת זאת, תבוטל ההכרה המוגדלת שניתנה לבני 65 ומעלה, עוורים ונכים.
ניכוי על ילדים. (דומה לנקודות הזיכוי בישראל). מהכנסתו של הנישום ינוכו 2,000 דולר על כל ילד מתחת לגיל 18, לעומת 1,000 דולר כיום, לבעלי הכנסות שעד 500,000 דולר בשנה. ההטבה תהיה בתוקף עד סוף 2024.

 

ניכוי ריבית על משכנתא. ניתן יהיה לנכות את הריבית על משכנתאות שעד 750,000 דולר שיילקחו ממועד הרפורמה ועד סוף 2025. הניכוי יתאפשר על משכנתאות קודמות שעד מיליון דולר ומעלה, וזה גם יהיה שיעור הגג מתחילת 2026. השיעור המירבי הקודם היה 1.1 מיליון דולר.
ניכוי מיסים מדינתיים ומס קנייה. ניתן יהיה לנכות ממס ההכנסה הפדראלי מיסים אלו בשיעור של עד 10,000 דולר לשנה – לעומת העדר מגבלה עד הרפורמה.
ניכוי הוצאות רפואיות. בשנתיים הקרובות ניתן יהיה לנכות הוצאות אלו אם הן עולות על 7.5% מהכנסתו ברוטו של הנישום – לעומת סף של 10% עד כה.
מיסוי רווח במכירת בית מגורים. ללא שינוי: יינתן פטור ממס על רווח שעד 250,000 דולר ליחיד ו¯500,000 דולר לזוג נשוי, בתנאי שהבית היה בבעלות הנישום והוא התגורר בו לפחות שנתיים מתוך חמש השנים שקדמו למכירה.

 

ביטוח בריאות. חלק מרפורמת המס הוא ביטול פרק משמעותי באובמה¯קר, אותה לא הצליחו הרפובליקנים לבטל. עד כה קנס למי שאינו רוכש ביטוח בריאות מינימלי; הקנס בוטל, וההערכה היא שמיליוני אמריקנים לא יקנו ביטוח שכזה.
מס מינימום חילופי. מס זה הונהג בשנות ה¯60, כדי למנוע מבעלי הכנסות גבוהות להפחית את חבות המס שלהם על¯ידי שימוש במבני מס מתוחכמים. הרפורמה קובעת שהמס יבוטל לחלוטין לגבי חברות, והרף להטלתו על יחידים יועלה משמעותית ל¯70,300 דולר ליחיד ול¯109,400 דולר לזוג נשוי המגיש דוח מאוחד.
תכנוני מס. עסקים משתמשים לעיתים במבנה של שותפות מוגבלת ובתכנוני מס אחרים כדי להעביר את הרווחים לבעלים מבלי לשלם מס ברמת החברה, אלא רק בידי הבעלים. הרפורמה קובעת, כי הבעלים יקבלו הנחה של 20% בשיעור המס האישי שישלמו על הכנסות מעסק. ההפחתה לא תינתן למי שנותנים "שירותים מקצועיים" (כגון עורכי דין ורואי חשבון) על הכנסות שמעל 157,500 דולר ליחיד ו¯315,000 דולר לזוג נשוי המגיש דוח מאוחד.
מס עיזבון. סף המס יוכפל ויעמוד על הכנסה של 11 מיליון דולר ליחיד ו¯22 מיליון דולר לזוג נשוי.

מייקל בלומברג, טיים

מייקל בלומברג הוא אחד מאנשי העסקים החשובים ביותר והמכובדים ביותר בארה"ב. הונו נאמד ב¯47.8 מיליארד דולר - נתון המציב אותו במקום השמיני ברשימת עשירי ארה"ב ובמקום העשירי ברשימה העולמית.

בלומברג הוא המייסד, המנכ"ל והבעלים של חברת המידע הפיננסי והחדשות הנושאת את שמו והיה ראש עיריית ניו¯יורק בשנים 2002¯2013. משמעות הדבר היא, שבלומברג אישית ייצא נשכר מהרפורמה במס.

בלומברג, לשעבר איש המפלגה הרפובליקנית וכיום עצמאי, הוזכר כמועמד אפשרי לנשיאות אך בחר שלא להתמודד. הוא פרסם מאמר בשבועון טיים, ועיקרי הדברים מובאים כאן בגוף ראשון כפי שנכתבו במקור.

בחודש שעבר ביקש עורך בוול סטריט ז'ורנל מחדר מלא במנכ"לים להרים את ידיהם אם ההפחתה הצפויה במס החברות תוביל אותם להשקיע יותר. ידיים בודדות התרוממו. בין הנוכחים היה ידידי גארי קוהן, יועצו הכלכלי של הנשיא דונלד טראמפ. הוא שאל: "מדוע הידיים לא הורמו?". תרשו לי לענות: אנחנו לא זקוקים לכסף.

חברות יושבות על כמות שיא של עתודות מזומנים: כמעט 2.3 טריליון דולר. הנתון הזה עלה בקביעות מאז הסתיים המיתון ב¯2009, והוא כעת כפול מאשר ב¯2001. הסיבה שהמנכ"לים לא ישקיעו יותר היא שאין קשר בין הנכסים הנזילים שלהם לבין מס החברות. האמונה שחוק המס יוביל לשכר וצמיחה גבוהים משמעותית, היא פנטזיה מוחלטת. אם הקונגרס היה מקשיב למנהלים או לכלכלנים שבחנו היטב את הנושא, ייתכן שהוא היה מבין זאת. אבל במקום זה, הקונגרס עשה את מה שהוא תמיד עושה: העדיף את הפוליטיקה. הרפורמה הזאת היא רשלנות כלכלית.

האתגרים הכלכליים הגדולים ביותר הניצבים בפנינו כוללים משבר מיומנויות שבתי הספר הציבוריים שלנו אינם מתמודדים איתו, תשתית מתפוררת ההורסת את התחרותיות הבינלאומית שלנו, נסיגה בשכר ולצידה התרחבות בחוסר השוויון, וגרעונות תקציביים שיילכו ויחמירו ככל שיותר מבני ה"בייבי בום" פורשים. חוק המס אינו עושה דבר כדי לטפל בבעיות אלו. למעשה, הוא מחמיר אותן.

 

חינוך: החוק מגביל את ההכרה במיסוי מדינתי ומקומי לצורך חישוב המס הפדראלי, וכך יקשה על הרשויות המקומיות לגייס כספים לחינוך. הנטל הכבד ביותר יפול על ערים בהן מתגוררים תלמידים עניים, ויקשה על מיליוני ילדים לצאת ממעגל העוני – וכך יהיו לעסקים פחות עובדים מתאימים.
תשתית: משמעותה של אותה הגבלה היא גם פחות השקעה מקומית בתשתיות, ואילו הגידול בגרעון יקשה על ההשקעות הפדראליות בהן. שדות התעופה, המסילות והכבישים שלנו זקוקים בצורה נואשת למודרניזציה, ורשתות האנרגיה שלנו פגיעות ובלתי יעילות – אך ההשקעה בכל אלו תהיה קשה יותר.
חוסר שוויון: אם הקונגרס באמת רצה להעלות את השכר ולצמצם את הפערים, הדרך הפשוטה לעשות זאת הייתה להעלות את סף המס. במקום זאת, הוא מאמין שהפחתת מס החברות תוביל באורח פלא להעלאות שכר – אבל זה חוסר הבנה בסיסי בדרך בה פועל שוק העבודה. בנוסף לכך, ביטול החובה לרכוש ביטוח בריאות מינימלי יוביל לנשירתם של צעירים ובריאים רבים משוק ביטוח הבריאות, וכך יעלו הפרמיות לכל האחרים. זוהי העלאת מס בדלת האחורית למיליוני משפחות במעמד הביניים, להן יישאר פחות כסף לחיסכון, להשקעות ולצריכה.
גרעונות: מחיר הרפורמה – 1.5¯1 טריליון דולר – יקשה על משלם המיסים לממן ביטוח בריאות וביטוח סוציאלי לבני דור ה"בייבי בום" המגיעים כעת לגיל הפרישה. הרפובליקנים מתעלמים מתג המחיר של הרפורמה, או מעמידים פנים שהגרעונות לא צריכים להדאיג אותנו. זה כמו להתעלם מהשלכות שינויי האקלים.

בפועל, חוק המס ישיג ארבעה דברים: הוא לוקח כסף מבתי ספר ותלמידים, הוא מפחית את יכולתנו להשקיע בתשתיות, הוא לא עושה דבר כדי להעלות את השכר בעוד שהוא מגדיל את עלויות ביטוח הבריאות, והוא מקשה לממן ביטוח סוציאלי מבלי לקצץ בביטחון ובהוצאות אחרות או להגדיל את הגרעון. וכל זה בשביל מה? לתת לחברות קיצוצי מס גדולים שאינן זקוקות להם, תוך הפחתת המס שמשלמים אלו מבינינו שנמצאים במדרגה העליונה ומתן אפשרות לעשירים להסתיר יותר מנכסיהם.

שיהיה ברור: אני תומך בקיצוץ מס החברות כחלק מרפורמה שתהיה ניטראלית מבחינת העלות. נכון לעכשיו, חוק מיסוי החברות מסובך ביותר ושיעורו גבוה בהרבה מאשר במדינות אחרות, כך שבהחלט ניתן להפחית אותו. סגירת פרצות ובלימת השימוש במקלטי מס יכולות וצריכות להיעשות במסגרת רפורמה כוללת של חוקי המס.

הרפובליקנים בקונגרס יצטרכו לשאת באחריות על ההשלכות המזיקות של הרפורמה, אבל האשמה נופלת גם על המעודד העליון: הנשיא דונלד טראמפ. תפקידו של הנשיא הוא לגרום לשתי המפלגות לעבוד יחדיו, אבל טראמפ עושה את אותה טעות שעשה ברק אובמה בשנתיים הראשונות שלו: הוא מאמין שהרוב בקונגרס נותן לו רישיון למשול בלי הצד השני.

 

מאמר מערכת, ניו¯יורק טיימס

רוב האמריקנים יודעים שרפורמת המס תגדיל את הפערים בין עשירים לעניים; הם לא יודעים שהפערים הללו סייעו ליצור אותה. ככל שפחות ופחות אנשים מקבלים יותר ויותר מן העושר, הם זוכים ליותר ויותר השפעה פוליטית; רפורמת המס היא התוצאה הטבעית של רצונם להכפיף את הפוליטיקה האמריקנית לאינטרסים שלהם.

האחוז העליון של האוכלוסייה מחזיק ב¯40% מהעושר, בעוד 90% התחתונים מחזיקים ב¯27% בלבד. לפני שלושה עשורים בלבד, לתשעת העשירונים הללו היו 40%. העשירים תמכו במועמדים השותפים להתנגדותם לחלוקה שוויונית של העושר, לתוכניות רווחה ולרגולציה ממשלתית. התורמים הגדולים הללו דחקו את המפלגה הרפובליקנית הרחק ימינה והביאו לכך שהממשלה פחות קשובה לצרכיהם של רוב הבוחרים.

הכוח של האחוז הזה מסביר מדוע טראמפ, אשר התמודד כפופוליסט, לא רק זנח כל מראית עין של מאבק למען העובדים, אלא גם הצטרף לרפובליקנים בקונגרס בקריעה לגזרים של כל רגולציה התומכת במשפחות ובסביבה: כדי לעזור לטייקונים. כעת הם מעניקים לעשירים הטבות מס ופרצות חדשות, במחיר של פגיעה בציבור בוחריהם ממעמד הביניים, שתוגבל יכולתם לנכות מיסים מקומיים ומדינתיים מההכנסה לצורכי המס הפדרלי.

 

מובן שגם הדמוקרטים זקוקים לתורמים כבדים, אבל הללו לא משכו את המפלגה שמאלה בנושאי כלכלה ומיסים. למעשה, תרומות מוול סטריט ומ"אמריקה בע"מ" דחפו דמוקרטים רבים למרכז ואפילו ימינה בסוגיות כגון רגולציה פיננסית, סחר בינלאומי, הגבלים עסקיים ורפורמות ברווחה.

היכן הנציגים של האמריקנים העניים? יהיו מי שיהיו, הם לא מספקים תוצאות. שכרם של העניים ביותר נמצא בירידה, בין היתר משום שהקונגרס כה איטי בהעלאת שכר המינימום העומד על 7.25 דולרים לשעה מאז 2009, כך שכוח הקנייה שלו נמוך ב-10% מזה שהיה ב¯1968. מחוקקים ושופטים שמרנים גם מקשים על העובדים להתאגד, כך שאינם יכולים לדרוש שיפור בשכרם ובתנאי עבודתם.

רפורמת המס תגביר את כל המגמות הללו. היא תעשיר את העשירים ותחמיר את מצבם של רוב העניים ובני מעמד הביניים – ובנוסף לכך טראמפ והרפובליקנים מדברים על קיצוץ תוכניות ממשלתיות כמו "מדיקר" והביטוח הלאומי כדי לממן את אותה רפורמה. אבל חוסר השוויון אינו גזירת גורל; המצביעים יכולים להגיב עליו בקלפיות.

 

 

 

 

 

 

רנה פורוהאר, פייננשל טיימס

תומכי רפורמת המס טוענים, כי הפחתת מס החברות תועיל לשוק התעסוקה, שכן רוב הכסף יושקע ביצירת מקומות עבודה ובהעלאות שכר. אבל בפועל, אין כל הוכחה שזה מה שקרה ב¯20 השנים האחרונות.

עם זאת, גם אין זה נכון לסבור שקיים משחק סכום אפס ביחס שבין רווחים לעסקים לבין תועלת לעובדים. המפתח אינו לקצץ במס לעסקים ולקוות שהרווחים יזלו כלפי מטה, אלא להשקיע בעובדים בצורה שתביא לעלייה בפריון באמצעות שיפור בביצועיהם, מה שיתבטא ברווחים.

הדרך היחידה ליצור משרות טובות היא להשקיע במצוינות של העובדים; האמירה הזאת נראית מובנת מאליה לכל – פרט לכלכלנים. אך כמו רעיונות דומים רבים אחרים, הרעיון הזה מנוגד לדרך בה פועלות רוב החברות הרב¯לאומיות בארה"ב ובבריטניה. ב¯30 השנים האחרונות נחשבת העבודה לא לנכס אלא לעלות, משהו שצריך לנהל ביד קפוצה ובמחיר הנמוך ביותר האפשרי.

הדעות הללו אינן משהו חדש והן נשמעות מאז תום מלחמת העולם השנייה. פרדריק וינסלו טיילור, מראשוני "גורו" הניהול בארה"ב, התייחס לעובדים כאל חבורת עצלנים ומטומטמים, להם צריך לתת משימות פשוטות ומפוקחות היטב. הדעות האנגלו¯אמריקניות על העובדים שונות בתכלית מאלו של הגרמנים, המעניקים להם ייצוג במועצות המנהלים, או מאלו של היפנים, בהם המשוב של העובדים הוא חלק בלתי נפרד מתהליך הניהול.

הגרמנים והיפנים הצליחו לקדם "תעסוקה טובה" בענפים רווחיים כמו תעשייה, אבל הדבר אפשרי גם בענפים אחרים כגון מסחר קמעונאי. הענף הזה מעסיק 9 מיליון אמריקנים, אך השכר החציוני בו הוא 10.37 דולרים בלבד לשעה; התוצאה הברורה היא שירות ברמה נמוכה הגורם ללקוח להתחרט שנכנס.

העסקים השורדים הם אלו שהשקיעו באנשים – לא רק בהעלאת שכר, אלא גם בשינוי אווירת העבודה כך שלעובדים יהיו יותר זמן ושליטה. העובדים מקבלים הכשרה ביותר תחומים, מה שיכול להעלות את תפוקתם ושכרם – שלא לדבר על שביעות רצונם.

המשק האמריקני לא ייהנה מצמיחה בת קיימא אם הכלכלה תמשיך להיות בנויה על קרוב ל¯70% מהצרכנים שאינם זוכים לשכר גבוה יותר. מדיניות מס עלולה לדחוף את ארה"ב בכיוון הלא¯נכון, אבל אם מנהלי העסקים יחשבו על עובדים כעל נכס – ניתן יהיה לתקן את המצב.

 

גרהם לנקטרי, ניוזוויק

אין זה מפתיע שרבים מידידיו הקרובים של דונלד טראמפ בעולם הנדל"ן הניו¯יורקי מאוהבים ברפורמת המס שלו: היא תעשיר אותם עוד יותר. אבל חלקם אומרים, כי לא רק הם ייצאו נשכרים ממנה.

טייקון הנדל"ן סטיב ויטקוף, ידיד אישי של טראמפ, אומר: "צריך ליצור את התנאים המתאימים כדי שהמגזר הפרטי ישקיע. תוכנית המשחק של הנשיא היא להביא ליותר צמיחה: נוסיף כמה טריליוני דולרים לתמ"ג, נרחיב את רשת המס, נוריד את הסכום שאתה משלם אבל נגדיל את רשת המס. יותר הכנסות ממיסים פירושן שנפחית את הגרעון". ויטקוף גם מאמין, שהשקעות נדל"ן כמו שלו הן חלק מהדרך להגיע לצמיחה של 4% לשנה כפי שהבטיח טראמפ.

יש הסבורים אחרת. חשב עיריית ניו¯יורק, סקוט סטרינגר, פרסם דוח בו נטען שהרפורמה תפגע בכל תושבי העיר פרט לעשירים שבהם: המאיון העליון ייהנה מתוספת של 100,000 דולר בשנה. "הטענה שרפורמת המס הזו תממן את עצמה, היא פיקציה. זוהי כלכלה של תקוות, שאינה מבוססת על עובדים או נתונים", הוא אומר. "אם הרפובליקנים היו רציניים לגבי צמצום הגרעון, הם לא היו יוצרים בתקציב חור של טריליון דולר שרק העשירים ייהנו ממנו".

לטענת סטרינגר, ההיסטוריה מוכיחה שהרפורמה לא תממן את עצמה ולא תסייע לאמריקני הממוצע: אחרי רפורמת המס הגדולה של הנשיא רונלד רייגן בשנות ה¯80, השכר במקצועות היצרניים נותר ללא שינוי במשך 30 שנה. לדבריו, הרפורמה למעשה ממומנת על ידי פגיעה בתוכניות אחרות המיועדות לסייע לאמריקנים העובדים – וכך הם יקבלו ביד אחת וישלמו בשנייה.

סטרינגר מסכים בפה מלא עם ביקורתו של מייקל בלומברג על הרפורמה: "בזמן של חוסר שוויון כבד, החוק הזה מכייס את האמריקנים מן השורה. אין פלא שהוא מתייחס לאילי נדל"ן הרבה יותר טוב מאשר למקורות הכנסה מרכזיים אחרים. במקביל, הוא מעניש את כלכלת הידע שלנו והרבה שירותים מקצועיים, שהם חלק חשוב מאוד מכלכלתה של ניו¯יורק. זו תוכנית איומה ונוראה לניו¯יורק, אבל נהדרת לעסקיו של טראמפ".