רווחיות בעסק מורכב

בחודש מאי 2017 פרסם IASB את תקן דיווח כספי בינלאומי 17 IFRS בדבר חוזי ביטוח. התקן החדש קובע כללים להכרה, מדידה, הצגה וגילוי בקשר לחוזי ביטוח ומחליף את ההוראות הקיימות בנושא. התקן צפוי לגרום לשינויים משמעותיים בדיווח הכספי של חברות ביטוח. תאריך תחילת התקן היא 1 בינואר 2021. אימוץ מוקדם אפשרי, כל עוד מיושמים במקביל IFRS 9 (מכשירים פיננסים) וכן IFRS 15 (הכנסה מחוזים עם לקוחות).

פרסום התקן החדש נעשה לאחר שנים של דיונים ממושכים במוסדות התקינה הבינלאומיים. התקן צפוי להביא למהפכה של ממש בדוחות הכספיים של חברות הביטוח, הן מבחינת המדידה והן מבחינת אופן הצגת הדוחות והגילוי שניתן למשתמשי הדוחות. התקן מתרכז במתן מידע שימושי למשקיעים וצפוי לאפשר למשתמשים בדוחות הכספיים לנתח ולהבין, טוב יותר מבעבר, את רווחיות החברות בהווה ובעתיד, כאשר יכולת ההשוואה בין החברות שיישמו אותו תהיה פשוטה יותר.

יישום התקן מחייב היערכות משמעותית ויקרה של חברות הביטוח הישראליות לקראת יישומו בשנת 2021. בהקשר זה יש לציין, כי בשנה האחרונה השלימו חברות הביטוח הישראליות את היישום של הוראות סולבנסי 2 העוסקות בעיקר ביציבות חברות הביטוח וההון הנדרש מהן.

אנו עדים במדינות שונות לפער בין הדרישות הסטטוטוריות למדידת ההון של חברות הביטוח – דרישות הנקבעות על ידי גופי הפיקוח על הביטוח - לבין אופן חישוב ההון הנכלל בדוחות הכספיים הערוכים לפי כללי החשבונאות המקובלים. פער זה מכונה בז'רגון המקצועי STAT V. GAAP. מאמר זה יתאר בקצרה את עיקרי התקן החדש ויעמוד בקצרה על הבדלי הגישות בין התקן החדש לבין הוראות הסולבנסי.

עסקי הביטוח ומדידתם

עסקי הביטוח מורכבים וניתוח הרווחיות של חברות הביטוח דורש שימוש בהנחות רבות ושיטות מדידה שונות. אחד הסעיפים החשובים ביותר בדוחותיהן הכספיים של חברות ביטוח עוסק ב"התחייבויות בגין חוזי ביטוח". סעיף זה מהווה חלק מהותי ביותר בדוחות על המצב הכספי של החברות. השינויים הנוגעים להתחייבויות אלו משפיעים בצורה ניכרת על הרווח או ההפסד שלהן.

בהתאם להוראות הממונה על שוק ההון, ההתחייבויות הביטוחיות האמורות מחושבות על ידי אקטואר, על פי שיטות אקטואריה מקובלות בענף הביטוחי הרלוונטי. התחייבויות בגין חוזי ביטוח חיים מחושבות, בין היתר, בהתאם לנתוני הכיסויים הרלוונטיים כמו גיל, מין המבוטח, תקופת ביטוח, מועד תחילת ביטוח, סוג ביטוח, סכום הפרמיה לתקופה וסכום הביטוח.

בביטוח חיים וחיסכון לטווח ארוך, קיימות תוכניות אשר יש בהן מרכיב חיסכון שניתן לזהות אותו בנפרד ממרכיב הסיכון. ההתחייבות בגין תוכניות אלו תחושב לפי יתרת החיסכון שנצבר בתוספת תשואה, והכל לפי האמור בתנאי הפוליסה: בחוזים "תלויי תשואה" הקרן צמודה לתשואת תיק השקעות, ואילו בחוזים "מבטיחי תשואה" הקרן צמודה למדד בתוספת ריבית קבועה מובטחת או מזוכה בתשואה מובטחת כנגד נכסים מותאמים. בגין מרכיבים ביטוחיים המצורפים לפוליסות אלו (אי כושר עבודה, מקרה מוות, סיעוד וכדומה) מחושבות התחייבויות ביטוחיות בנפרד על בסיס שיטות אקטואריות מקובלות.

בפועל, קיימות שיטות שונות לחישובי ההתחייבויות ואף קיימות פוליסות לסיכון בלבד, שלגביהן לא מחושבת עתודה כלשהי. אלו היו הסיבות העיקריות לדרישה הרגולטורית של הממונה על שוק ההון (והפיקוח על הביטוח) לערוך בדיקת נאותות בגין חוזי ביטוח חיים (Liability Adequacy), אשר במסגרתה נבחן אם הפרמיות המתקבלות מספיקות לכיסוי כל התביעות הצפויות בניכוי העתודות הביטוחיות למועד החישוב. ככל שצפוי חוסר, חברות הביטוח נדרשות לרשום הפרשה מידית בגינו. ההנחות שבבסיס בדיקות אלו כוללות, בין היתר, הנחות בגין ביטולים, הוצאות תפעול, תשואה מנכסים, שיעורי ריבית, שיעורי תמותה, ושיעורי מימוש גמלה - והכל בהתחשב בעודף השווי ההוגן של הנכסים מעל ערכם בספרים.

התקן החשבונאי החדש

בחודש מאי 2017 פרסם IASB את תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 17 בדבר חוזי ביטוח. התקן מחליף את IFRS 4, שהתיר שימוש בשיטות שונות לחישוב התחייבויות בגין חוזי ביטוח. עיקר התקן מתייחס לחוזי ביטוח ארוכי טווח, כאשר לגבי חוזים "קצרים" יותר (מרביתם של חוזי הביטוח בתחום הביטוח הכללי) קיימות הקלות המאפשרות שימוש במודל פשוט.

התקן יחול על חוזי ביטוח, לרבות חוזי ביטוח משנה (חוזי משנה שמפיק או מחזיקה החברה) וכן על חוזי השקעה בעלי מאפייני "השתתפות". חוזה ביטוח מוגדר לפי התקן כחוזה לפיו צד אחד (המנפיק) מקבל סיכון ביטוחי משמעותי מצד אחר (המבוטח) על ידי הסכמה לפצות את המבוטח אם אירוע עתידי בלתי ודאי (אירוע המבוטח) ישפיע לרעה על המבוטח.

ככלל, בהתאם לתקן החדש יש לחלק את חוזי הביטוח לקבוצות אותן יש למדוד בהתאם לערך הנוכחי של תזרימי המזומנים הצפויים מהן, תוך התחשבות באי¯ודאות הגלומה בתחזיות אלו (מרווח הסיכון) בתוספת הרווח הגלום בהם. רווח זה יוכר על פני תקופת הכיסוי של חוזי הביטוח. חישוב ההתחייבויות יעשה לפי שיעור ההיוון שישקף את שיעורי הריבית בשוק. התקן גם מחיל דרישות גילוי חדשות ומשנה את מבנה ותכולת הדוחות הכספיים בענף הביטוח.

בטבלה המצורפת מובא תיאור תמציתי של ההבדלים עיקריים בין התקן הישן (IFRS 4) לבין התקן החדש (IFRS 17).

4 IFRS IFRS 17
קיים קושי בהשוואה של הדוחות הכספיים של חברות ביטוח שונות, מאחר שהדוחות נערכים לפי שיטות שונות. נקבעו כללי דיווח שיחליפו שיטות שונות הנוהגות בשוק, ויאפשרו השוואה טובה יותר בין חברות הביטוח.
ההכנסה מפרמיות כוללת גם הפקדות לחיסכון. הכללת סכומי החיסכון מביאה ל"ניפוח" של הדוחות על המצב הכספי של חברות הביטוח. ההכנסה שתדווח בדוחות הכספיים תשקף את השירות שניתן ותמעיט את מרכיב ההפקדות לחסכון. כתוצאה מכך, סכומי המאזנים של חברות הביטוח יפחתו באופן משמעותי.

הדוחות הכספיים לא כללו מידע מספק התחייבויות ביטוחיות. בחלק מן המקרים נעשה שימוש בשיעורי היוון וריביות שאינם עדכניים. התקן מחייב שימוש בהנחות עדכניות
הוצאות הרכישה הנדחות (DAC) הוכרו בעת הנפקת הפוליסות כנכס בדוח על המצב הכספי. הוצאות הרכישה הנדחות יובאו בחשבון בעת חישוב מרווח שירות החוזה ((CSM, ולא יוצגו כנכס נפרד בדוח על המצב הכספי.

שקיפות מוגבלת בכל הקשור לתמונת הרווחיות "האמיתית" של חברות הביטוח. "שחרור" רווח בצורה שקופה לפי "מרווח שירות החוזה" לאורך חיי הפוליסה.

התקן החדש דורש מהחברות לזהות ולקבץ חוזים הכפופים לסיכונים דומים ומנוהלים יחד לתיק אחד. חוזים במסגרת קו מוצרים צפויים להיות בעלי סיכונים דומים, ולכן הם צפויים להיות באותו תיק אם ינוהלו יחד. גם תיקי חוזי הביטוח יחולקו לקבוצות, כאשר יוכר הפסד בגין חוזים שמוגדרים כ"מכבידים".

מתודולוגיית החישוב

לחוזי ביטוח ארוכי טווח מבקש התקן להשתמש בשיטת BBA (ראשי תיבות של Building Block Approach) – "בניית הבלוקים", אשר בוחנת אלמנטים עיקריים הדורשים התייחסות מצד החברות.

מרווח שירות החוזה (CSM) הוא אלמנט משמעותי בהקשר זה והוא נוגע לרווח שצפוי ממתן כיסוי ביטוחי. הרווח לעניין זה אינו מוכר ביום הראשון אלא לאורך תקופת הכיסוי הביטוחי. המשמעות היא שבשלב ראשון חברת הביטוח תצטרך לאפס את הרווח הצפוי ממתן הכיסוי הביטוחי, ולאחר מכן לפרוס אותו על פני תקופת הכיסוי ברמת הפורטפוליו.

במסגרת בחינת הרווח הצפוי, יהיה על החברות להביא בחשבון הוצאות רכישה, ובכך מרווח שירות החוזה יחליף בצורה עקיפה את "הוצאות הרכישה הנדחות" (DAC) הקיימות לפי התקן הישן. מרווח שירות החוזה ישתחרר בצורה שיטתית לאורך חיי חוזה הביטוח, באופן שמשקף באופן נאות יותר, את מתן שירות הביטוחי.

רכיב נוסף בתקן עוסק במרווח סיכון (Risk Adjustment). זהו הסכום שהמבטח דורש לקבל עבור חוסר הוודאות שכרוכה בתזרים. בהקשר זה יש להכיר בהשפעה של פיזור הסיכונים, ולערוך את החישוב מחדש בכל תקופה. אין שיטה אחת שנקבעה לעניין זה בתקן.

בשל קוצר היריעה אנו מעדיפים שלא להרחיב בסוגייה זו. עם זאת ברור, כי חלוף הזמן מקטין את חוסר הוודאות שהיתה במועד החתימה על חוזה הביטוח, ולכן מפחית את מרווח הסיכון. כמו כן, חוזי ביטוח עם מח"מ ארוך יחסית יביאו להכרה במרווח סיכון גבוה יותר מחוזי ביטוח קצרים יותר.

האלמנטים העומדים בבסיס ה¯BBA הם תזרימי המזומנים העתידיים כאשר הם מהוונים. מדובר באומדנים של תזרימי המזומנים העתידיים, אשר צריכים לשקף את כל המידע העומד לרשות החברה ויוערכו לפי נקודת מבטה, ובלבד שהאומדנים של משתני השוק הרלוונטיים עולים בקנה אחד עם מחירי השוק הנצפים.

התזרימים החזויים יביאו בחשבון את הפרמיה שתקבל חברת הביטוח, ומנגד את התביעות שישולמו והוצאות ליישוב תביעות, הוצאות ועמלות ישירות לתחזוקת חוזה הביטוח, כולל הוצאות לתחזוקה שוטפת (גבייה וכדומה).
לגבי חוזי ביטוח מסוימים (בדרך כלל חוזי ביטוח אלמנטרי בעלי כיסוי ביטוחי של עד שנה), ניתן ליישם מודל מדידה פשוט יותר הדומה למדידה המקובלת כיום.

הצגת דוח רווח והפסד תשתנה על רקע האמור לעיל ותשקף את "שחרור" הרווח החיתומי ("מרווח חיתומי") לאורך חיי חוזה הביטוח, וזאת לפי סכום ההכנסות מחוזי ביטוח פחות הסכום הצפוי של התביעות וההוצאות, ותשקף את המרווח הפיננסי (הכנסות מהשקעות בניכוי הוצאות מימון). הכוונה היא שקוראי הדוחות יקבלו כלים טובים יותר לניתוח תוצאות חברות הביטוח.

במקביל לכך, יינתן גילוי איכותי וכמותי לגבי הסכומים שהוכרו בדוחות הכספיים הנובעים מחוזי ביטוח, השיקולים המהותיים ושינויים לעניין זה שבוצעו בעת יישום תקני IFRS 17 וגילוי לגבי מהות והיקף הסיכונים הנובעים מחוזי ביטוח.

הוראות סולבנסי 2 (משטר הון)

כאמור, בשנה האחרונה השלימו חברות הביטוח הישראליות את היישום של הוראות סולבנסי 2 העוסקות בעיקר ביציבות חברות הביטוח וההון הנדרש מהן.

דירקטיבה אירופית זו עוסקת בדרישות הון מחברות ביטוח ומוגדרים בה היקף ומאפייני ההון והרזרבה שחברת הביטוח תידרש להחזיק. הרזרבה הנדרשת אמורה להבטיח את יציבותה של החברה כדי שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה הביטוחיות. ההון גם מספק כרית בטחון למקרים שבהם יחול שינוי לרעה במצבה של החברה.

על בסיס ניתוח חשיפות החברה לסיכונים מחושב ההון שנדרש לשמירה על כושר הפירעון שלה (SCR – Solvency Capital Requirements). זהו בעצם הרף שמתחתיו קיימת סכנה לחברה הביטוח שמא לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.

הדיון במסגרת הסולבנסי נוגע להון העצמי של החברה ולמאזנה הכלכלי שמבוסס על נכסים והתחייבויות לפי שווים הכלכלי. כללי הסולבנסי שמים דגש על יציבות חברת הביטוח, וכפועל יוצא מכך, מבחינת בעלי העניין בחברה, הם עונים על הצרכים של גופי הפיקוח, נושיה של החברה ומבוטחיה.

ככלל, לפי הוראות הדירקטיבה, חברות הביטוח נדרשות להעריך את ההתחייבויות והנכסים שלהם לפי שווי הוגן. ההתחייבויות הביטוחיות יוערכו לפי מתודולוגיות אקטואריות רלוונטיות והתזרים בגינן יהוון לפי עקום ריבית חברת סיכון (תוספת פרמיית אי נזילות) תוך התחשבות במרווח סיכון (Risk Margin). חישוב ההתחייבויות הביטוחיות והפרמיות העתידיות ייעשה לפי האומדן הטוב ביותר (Best Estimate) לכל ענף בנפרד ויהוון.

עתודות ביטוח ישקפו את הסכום שחברת הביטוח היתה נדרשת לשלם אילו העבירה מיידית את ההתחייבויות הביטוחיות שלה לחברת ביטוח אחרת. במסגרת החישוב ייעשה שימוש במידע הקיים בשווקים פיננסים ובנתונים זמינים ביחס לסיכוני חיתום. החישוב יביא בחשבון את כל ההוצאות הצפויות לקיום התחייבויות ביטוח ותשלומים צפויים לבעלי פוליסות, למבוטחים ומוטבים אחרים ויביא בחשבון שינויים במדד.

אומדן מיטבי של התחייבויות ביטוחיות יחושב ברוטו (ללא חלקם של מבטחי המשנה) ויעודכן בהתאם לצורך לפי הניסיון בפועל. מרווח הסיכון יהיה שווה לעלות ההון הנדרש לכושר פירעון לצורך כיסוי התחייבות הביטוח במשך כל שנות קיומן.

בסופו של יום, חישוב עתודות לפי הדירקטיבה, מבוסס על הערך הגלום כפי שהוא מחושב בישראל (מבוסס גם הוא על תזרים מזומנים עתידי). ואולם, בניגוד לתקן החשבונאי, בערך גלום ובחישוב עתודות לפי הדירקטיבה יש הכרה מיידית ברווחים גלומים ואילו בתקן החשבונאי כאמור יש פריסה לאורך חיי החוזה.

מעבר לכך, המונח של "מרווח שירות חוזה", אינו קיים בדירקטיבה ולכן ייווצר הבדל משמעותי בין הדוחות הכספיים המשקפים את הדרישה הרגולטורית לבין הדוחות הכספיים שישקפו את הדרישה החשבונאית

סיכום

מורכבות עסקי הביטוח, ניתוח הרווחיות והשימוש בהנחות ושיטות מדידה שונות הביאו לפתחנו את התקן החשבונאי החדש. אופן המדידה ואופן הצגת הדוחות והגילוי שניתן למשתמשי הדוחות ישתנה בצורה ניכרת. בד בבד, הדירקטיבה האירופית אשר עוסקת בדרישות הון מחברות ביטוח, מגדירה את אופן חישוב ההון הנדרש מחברות הביטוח. קיים שוני בין חישוב ההון הנדרש לפי הוראות הסולבנסי לבין סכום ההון ה"חשבונאי" שייכלל בדוחות הכספיים של חברות הביטוח.

אנו סבורים שהתקן החדש אכן יביא למתן מידע שימושי למשקיעים ויסייע בניתוח הרווחיות של חברות הביטוח, אך עלינו להבחין בין מטרות התקן לעניין זה, לבין דרישות ההון כפי שנקבעו בדירקטיבה האירופית (סולבנסי). מטרות דרישות ההון שנקבעו בהוראות הסולבנסי הן להבטיח את יציבותן של חברות הביטוח. לעומת זאת, מטרות התקן החדש הן בעיקר להאיר את רווחיותה החיתומית של החברה, לבאר את מקורות ההכנסה שלה כדי להעיד על ביצועיה ולאפשר למשתמשים בדוחות הכספיים להבין טוב יותר את תמונת הרווחיות של החברה.

רו"ח ועו"ד זיו כהן, ראש המחלקה לחשבונאות, המכללה האקדמית הדסה, ירושלים. פרופ' יורם עדן, רו"ח, ראש בית הספר הבינתחומי לחברה וקהילה, המכללה האקדמית הדסה, ירושלים