סגירת חשבוניות

כמעט תמיד זה מתחיל בדפיקה בדלת. שש בבוקר, כולם ישנים, וחוקרי רשות המיסים דופקים חזק במטרה לייצר פאניקה ובלבול בבית, כאלו שלא מאפשרים שום תגובה אחרת מלבד לתת להם להיכנס. החוקרים נכנסים במהירות, מושיבים את בעל הבית על הספה בסלון ומתחילים לאסוף כל מסמך, טלפון ומחשב שהם מוצאים – הכל ישמש כראיות.

התסריט הזה הוא תיאור מדויק של אירועים המתרחשים בבתיהם של בעלי עסקים - בעיקר בתחומים כמו בנייה, שיפוצים, תשתיות, תחזוקה, כוח אדם, חקלאות, ותחומים נוספים הכוללים עיסוק בקבלנות. במקרים אחרים, זה נפתח בהזמנה תמימה לענות של שאלות בתחנת מע"מ – טקטיקה אשר לעיתים עלולה להכשיל את הנחקר עוד יותר.

במקרים רבים מדובר באזרחים שומרי חוק, אשר הפכו בעל כורחם לחוליה בשרשרת משומנת היטב של הפצת חשבוניות פיקטיביות. בתמימותם הם שילמו עבור חומרים שרכשו, עובדים שהעסיקו או עבודות שהזמינו, אבל איפשהו במהלך הדרך, אחד מהספקים או קבלני המשנה היה מתחזה. לעיתים אף מדובר בספק שהחשוד עבד איתו שנים ואף בדק לגביו אישורי ניהול ספרים, ניכוי מס במקור, היותו רשום כחוק ברשם החברות ועוד, אך בדיקות אלו התבררו כלא מספקות.

בין אם החשודים פעלו בתמימות, העלימו עין או נהגו בכוונה תחילה וביודעין, המשותף לרובם הוא, כי אחת הטענות הראשונות שיעלו תהיה שהסתמכו על המייצג שלהם – רואה החשבון, מנהל החשבונות או יועץ המס.

הקלאסית, המנופחת והזרה

על מנת להימנע ככל הניתן מהסתבכות שכזו של המייצג או של הלקוח, בין אם האחרון פעל בתמימות או ביודעין, ראשית יש להבין מהן סוגי החשבוניות הפיקטיביות. נהוג לחלקן לשלוש:

> הקלאסית: כזו שלא ניתן תמורתה כל שירות או מוצר ומטרתה לנפח הוצאות ולהגדיל את מס התשומות של הצד המקבל, וזו ידועה לשני הצדדים בעיסקה.
> המנופחת: חשבונית המשקפת עיסקה אמיתית, אך שהסכום הנקוב בה גבוה מסכום העיסקה בפועל ולכן אף היא ידועה לצדדים.
> החשבונית הזרה: זוהי הבעייתית ביותר. היא משקפת עיסקה אמיתית לחלוטין, אך אינה מונפקת על ידי הספק, אלא על ידי חברה אחרת או אף חברת קש – לעיתים קרובות ללא ידיעת מזמין העבודה. חשבונית כזו מאפשרת למקבל לנכות את מס התשומות, בעוד המנפיק מתחמק מתשלום מס העסקאות העולה ממנה. תרגיל החשבונית הזרה נפוץ במיוחד בתחומים בהם ישנם "מתווכים" רבים או קבלני משנה, מאחר שהחלפת הידיים המרובה מאפשרת את טשטוש הדרך.

כך יוצא, כי מזמין העבודה מקבל חשבונית עבור ביצוע עבודה אמיתית, ואף בודק מראש אישורים כמו ניהול ספרים, ניכוי מס במקור ואף את היותה של החברה שרירה וקיימת ברשות המיסים – והכל תקין.
אבל האם הוא בדק שהאדם שסיפק לו את השירות הוא אכן חלק מאותה החברה שהוציאה את החשבונית? האם הוא ראה את ההסכם שלו עם החברה? ייפוי כוח מטעמה? האם הוא דאג לתקשר עם הבעלים של החברה? סביר להניח שלא. וכך, מבלי לדעת, יכול מזמין העבודה לנכות עבור החשבוניות הפיקטיביות מס תשומות ולמצוא עצמו מהר מאוד במרכזה של חקירה. ומכאן למייצג שלו, הדרך פעמים רבות קצרה.

על פי פסיקות שונות, בעל עסק המבקש לנכות חשבונית שקיבל עבור רכש שביצע, חייב לוודא שמדובר בחשבונית מס שהונפקה כדין. כך למעשה רשות המיסים מעבירה את האחריות של בדיקת החשבוניות למקבל, גם אם פעל בתמימות ומבלי שהיתה לו כל ידיעה או כוונה פלילית. לפי זאת, נראה שהדרך היחידה של בעל עסק להתגונן אל מול תופעה הולכת מתרחבת זו, תהיה באמצעות חקירה פרטית משל עצמו על כל ספק, כדי לוודא שהוא אכן קשור לחברה בשמה הוא מנפיק את החשבונית, וכי חברה זו אכן קיימת ופעילה.

בעבר, מנפיקי חשבוניות זרות היו מסתפקים בהמצאת חברה שאינה קיימת ומנפיקים חשבונית בשמה. כיום, כשניתן בקלות למצוא באתר רשות המיסים פרטים על עסקים וחברות, ספקי החשבוניות המזויפות כבר לא מסתפקים בכך, אלא משתמשים בשמות של חברות ועסקים קיימים, לעיתים בשיתוף עם אותה חברה ולעיתים ללא ידיעתה.

טענת ההסתמכות

לבעל העסק מקבל החשבונית או למנהלי חשבונותיו אין סיבה לפקפק באמינותה, אך בעלי עסקים רבים אינם יודעים שלרוב נדרשות מהם בדיקות נוספות, אחרת הם עלולים להסתבך, גם אם יוכיחו תמימותם. לעיתים, כאמור, אלו מעלים טענת הסתמכות על רואה החשבון כמי שאחראי לענייניהם החשבונאיים וכמי שהיה מודע לעסקה או חיווה דעתו עליה. שהרי לכאורה ידיעתו של המייצג נקבעת בחתימתו או כפי שזה מנוסח בסעיף 144(א) לפקודת מס הכנסה: "כל החתום על כל דוח, אמרה או טופס, רואים אותו כמי שיודע כל עניין שבהם".

למרות כל זאת, המייצגים כמובן שלא סופגים אוטומטית את האחריות. פסיקת בית המשפט העליון קובעת, כי ידיעת קיומו של רישום - עדיין לא מעידה על ידיעת היותו דבר אמת. בשל כך, יש להוכיח גם רשלנות או ידיעה.

אך בשלב זה כבר יכול המייצג למצוא עצמו במרכזה של חקירה או משפט, בהן הוא מתמודד עם סעיף 217 לפקודה, הקובע: "אדם אשר ללא הצדק סביר ערך דוח לא נכון או מסר ידיעות לא נכונות המשפיעים על חיובו של אחר במס, דינו מאסר שנתיים ו/או קנס. הטוען כי היה לו הצדק סביר - עליו הראיה".

כך, לפי פסיקת העליון, מייצג של נישום נושא ב"חובת זהירות", שעיקרה לנקוט באמצעים סבירים (מצד המייצג) להבטחת אמיתותם ודיוקם של הנתונים בדוח עליו הוא חותם. ומהם האמצעים הסבירים? גם לכך נתן העליון את דעתו ובעיקרם הם נהלים, סדרים, הנחיות ופיקוח. המייצגים אינם צריכים לערוך תחקיר של ממש בכל פעם, אך עליהם לקבוע נהלים וסדרי בדיקה וביקורת במשרדם, לצד הנחיה לקביעת נהלים אצל הלקוח, כדי לוודא ככל שניתן את אמיתות תשתית הנתונים המוצגים בדוח הנערך מטעמם עבור הלקוח, ללא קשר לזהותו של מנהל החשבונות של הלקוח.

האמצעים הסבירים שנדרשים מבעל העסק עצמו, לצורך בדיקת החשבוניות, יכולים להיראות לחלקנו לא סבירים. עם זאת חשוב לזכור, כי כחלק ממאבקה בהון השחור, רשות המיסים משקיעה משאבים רבים ומגמת הענישה הולכת ומחמירה. כדי להמחיש עד כמה הנושא נלקח ברצינות די להכיר בכך שמשרד המשפטים דירג את תופעת החשבוניות המזויפות כרמה 5 במדרג הערכת הסיכונים הלאומית בתחום הלבנת הון, כשההיקף מוערך במיליארדי שקלים בשנה. לצורך השוואה, סחר בסמים דורג ברמה 4.

לכן, במקרה הטוב זה מסתיים בתשלום השומות; במקרים הגרועים זה יכול להסתיים בקנסות כבדים ומאסר, גם אם רק לא התבצעה בדיקת הקשר בין מוציא החשבונית לספק בפועל. כך שעל בעלי העסקים החובה לנקיטה באותם האמצעים הסבירים, ועל מייצגיהם החובה ליידע אותם בכך ולבקר שהם אכן עושים זאת.

אז גם אם מידת הזהירות נראית לא סבירה, פרשנותם של בתי המשפט בפסיקותיהם בנושאים אלו היא ברורה: האחריות המוטלת על מקבלי החשבוניות היא רחבה, והאחריות המוטלת על מייצגיהם רחבה אף יותר.

מהן הבדיקות הנדרשות?

הפעולות שצריך לבצע מקבל החשבונית

> בדיקת זהות מנפיק החשבונית באמצעות תעודת זהות
> בדיקת מספר העוסק/חברה
> וידוא תפקידו של מספק החשבונית בחברה
> להנפיק תדפיס של רשם החברות ולוודא מי שנתן את החשבונית הוא הבעלים לפי תעודת הזהות. אם הוא אינו הבעלים, יש לדרוש ייפוי כוח על היותו מורשה, ואף מומלץ לוודא זאת עם החברה
> אם מקבל החשבונית עובד מול מישהו אחר, יש לדרוש הסברים ומסמכים על הקשר ביניהם
> יש לחתום על הסכמים גם עם קבלני המשנה
> לשלם בהמחאות "למוטב בלבד"

בעבר, מנפיקי חשבוניות זרות היו מסתפקים בהמצאת חברה שאינה קיימת ומנפיקים חשבונית בשמה. כיום, כשניתן בקלות למצוא באתר רשות המיסים פרטים על עסקים וחברות, ספקי החשבוניות המזויפות כבר לא מסתפקים בכך, אלא משתמשים בשמות של חברות ועסקים קיימים, לעיתים בשיתוף עם אותה חברה ולעיתים ללא ידיעתה.

המייצגים אינם צריכים לערוך תחקיר של ממש בכל פעם, אך עליהם לקבוע נהלים וסדרי בדיקה וביקורת במשרדם, לצד הנחיה לקביעת נהלים אצל הלקוח, כדי לוודא ככל שניתן את אמיתות תשתית הנתונים המוצגים בדוח הנערך מטעמם עבור הלקוח, ללא קשר לזהותו של מנהל החשבונות של הלקוח